לפני שנים רבות, במקום זר, מלא באנשים זרים, היה אדם, ילד למעשה, בעצם ילדה, והיה לה דחף בלתי נשלט לשפם בר מצווה, ואם אפשר אז לשפם גדול, בעצם שפם פרסה כסוף, כמו של אל-גאוצ'ו חולה צהבת וכלבת, כזה שידו משגת לשחוט כל פרה, ולעשות ממנה שיפוד רץ.

יש האומרים שאמה של הילדה הייתה בכת, ומדי יום שני היא הייתה מקיימת יחסים עם נזיד עדשים. יש האומרים שבכל ירח מלא, אביה של הילדה היה מטגן שניצלים. האמת המרה היא שאף אחד לא יודע למה הילדה שדדה את כל הרכבות ההן, אך מאחוריה, בכל זירת פשע, השאירה שלולית שתן בצורת שמה; חואניטה.