איה זהבי פייגלין, לא הדמות הכי מוכרת בסצינה. לפחות לא הסצינה אליה אני משתדלת להתוודע מידי שבוע [אני הרי לא בתוך הסצינה, אין לי חברים משם ו/או תמונות שלי מלקקת להם את האצבעות רגליים, בפייסבוק]. ולכן, הפעם הראשונה שראיתי אותה ושמעתי עליה היה בכוכב נולד, בטלוויזיה. איה נראית כמו בחורה סופר מגניבה, מנהיגה להקת בנים כאמור – כל החתיכים אצלי – ומתהדרת בשלל תמונות-יש-לי-מלא-חברים בפייסבוק. וגם כשאומרים לה שהיא זוכה, אף-על-פי שהיא "לא יודעת לשיר", היא מגיבה בסטייל הראוי לה, היא-היא, איה זהבי פייגלין, אותה פגשתי לפני מספר שעות לא רב על מסך הטלוויזיה שלי, זורקת בחוסר אכפתיות את הכובע שמסמל את העובדה שהיא עוברת לשלב הבא; אותו כובע שלו משתוקקים מלא ילדים משכונות מצוקה, שקולם הערב הוא הנכס הכי חשוב שלהם, ואולי מה שיציל אותם מעוני קשה, במציאות של משפחה מרובת ילדים אך מחוסרת כסף. [ראה ערך: כל מי שהשתתף אי פעם בכוכב נולד].

אז להפתעתכם, אני לא באה לכתוב שאיה זהבי פייגלין היא בוגדת, והיא לא "טרו", ושאיך היא עושה דבר כזה? משפילה את האמנות, בשביל הרייטינג וכל הבולשיט הזה. כי בתכלס, זה לא שהיא באה ואמרה: "קבלו אותי קבלו אותי, באמאשלכם, אני יודעת לשיר הנה תראו". היא בסך הכל רצתה קצת צומי, ואולי גם לנצל את הדרך הכי טובה לפרסם את הלהקה שלה, משהו שאגב לא קרה כשארלין גולד הלכה לכוכב נולד. הלהקה שלה אמנם זכתה להישמע מספר פעמים בתכנית, אבל לא משהו שגרר הדים. בקיצור, החיים קצרים ודי משעממים, ולהשתתף באודישנים של כוכב נולד, בשביל שצביקה פיק / הדר יגידו את שם הלהקה שלכם בזמן רייטינג הכי גבוהה שערוץ 2 אי פעם זכה לקבל מהצופים האדוקים, זה משהו שכל איש שיווק היה מת להמציא. הרי אם תכנסו עכשיו לפייסבוק שלה, תוכלו לראות מיליון תגובות המתייחסות לכוכב נולד ולעובדה שהיא זכתה. וזה די ברור שאני עוד מעט גם הולכת להקשיב להם במייספייס.

איה זהבי פייגלין, עלי והצליחי, מי ייתן וכל הלהקות בסצינות השוליים היו הולכים לכוכב נולד, לא כדי לנסות להתקבל, אלא רק כדי להראות לישראל הקטנה, המצומקת, המכוערת, המגעילה והדוחה שלנו, שיש דבר כזה אנשים שעושים מוזיקה לא בשביל הכסף, ולא בשביל הפרסום, ולא בשביל הסלבריטאות – אלא פשוט בגלל שמוזיקה זה דבר הרבה יותר מורכב מכל הדברים האלה, ושלא צריך אמרגן/מנהל מוזיקלי/סטייליסט/מפיק/מאפר כדי לעשות אותה, או לחילופין, משפחה במצוקה וחמולה שמאמינה בך, כי היא יודעת שזה הדבר האחרון שנותר לך לנסות לפני מכונאות חשמל אלקטרוניים במוסכי חולון. איה זהבי פייגלין, אשת הבחורים החתיכים, הבחורה שיש לה שני שמות בשם משפחה לאות גבורה ואומץ לב, לא איכפת לי אם תזכי בגמר או שאפילו לא תזכי לעלות לשלב הבא, כי חוץ מהעובדה שאחרי שלב האודישנים אני גם לא טורחת לפתוח את הטלוויזיה כל-כך, את ההוכחה לכך שאת אמנם עושה מוזיקה שמקומה בישראל הוא, מה לעשות, בשוליים, אבל לא מסתירה את העובדה כי את רצית שלמשך דקה וחצי כל עם ישראל יידע שקיימת להקה שהשם שלה מתחיל במילה "כל", ממשיך ב"הבחורים" ומסתיים ב"אצלי". זו לא בושה – זוהי גאווה. משהו שאין בסצינת השוליים הביישנית והמנודה שלנו.

בתופים, במחולות.

השפם הוא גם תוכנית רדיו אקלקטית המציעה מגוון של אלטרנטיבות לאבוקדו הישראלי. התוכנית מביאה מגוון של חומר מוסיקלי מכל העולם וגם חומר מקומי.

עזבו חומר, תחשבו צ'יל מדרום הודו, אפרו-ביט מאפרוביטיה, וג'אז מוינה ואריזונה. בקיצור, אין גבולות.

יש רק שפם. ארוך, שעיר וטראנס-קולטוראלי.

המלצה שלנו, 106FM משדרים ברדיו, אם אתם באיזור ת"א, וגם דרך אתר האינטרנט שלהם (לינק כבר קיבלתם).

התוכנית משודרת בימי שלישי 0:00 עד 2:00.

(ותודה לניר גורלי)

ולסיום: שפם…

סוף שבוע סוער משהו, ועדיין נראה שפיספסתי הרבה יותר ממה שראיתי. אני שוקל למנות את מה שלא ראיתי, ומי שראה שיגיד איך היה:

• D9 והדגים
• ערב בלאק מטאל איפשהו ליד הבארבי
• מלכה שפיגל מציגה תמונות באברקסס
• דברים מגניבים בגדה השמאלית
• חבורת אטומיק משיקה דברים בבארבי
• המון דברים אחרים שאני לא זוכר כי אני טיפה שתוי כרגע, ונורא עייף, ואפילו שלא שתיתי על בטן ריקה, זה לא ממש עזר.
• הופעותיו השונות של האזרח צודרוב והשפנפן
• ערב מחווה לפרנק זאפה
• היה לי עוד סעיף, אבל אני לא זוכר.

בכל מקרה, יצא שעדיין ראיתי הרבה דברים, והיה סבבה, אז אני כותב פה, ואני גם כותב כי הסיקור השני לאירועים (שהגיע מהשפם) היה גונזואי מדי אפילו לטעמי (נקודת זכות לשפם).

אני רואה את הסופ"ש בערך ככה: בחמישי פיספסתי מלא דברים טובים, בגלל סיבות גרועות. בשישי הלכתי מוכה באסה להופעה של צ'רלי מגירה, ובדרך פיספסתי גם את קטמין בסלון ברלין. צ'רלי מגירה הפתיע עם חימום גאוני של אדם קומן. וכן, אני אומר גאוני, כאילו גאוני אחושרמוטה, משהו בן זונה, בן זונה אחושרמוטה. מסוג הדברים שגורמים לי לרצות לחזור לעשות מוסיקה, מעורר השראה יעני. בן אדם שמוריד נעליים וקושר מקל תופים לרגל עם גאפא טייפ כדי להכות במצילה שזרוקה על הרצפה, תוך שהוא מנגן על כינור, ואח"כ עושה משהו שזז בין הימים היפים של קפטן ביפהארט לאיפשהו אצל טום וייטס, לא יודע, עמד לי גוש בגרון.

למעלה: אדם קומן בתמונה של פז בופניל

צ'רלי מגירה והמודרן דנס קלאב, זה טוב, זה ממש טוב. לא יכול להסביר כמה זה טוב. טוב, אני אנסה. נגיד שיש מוסיקה, והיא ממש קליטה, וכיפית, והיא איפשהו ברוק, אבל יש בה קצת מהפאנק, וגראז'ים גם, מהסוג היותר מוקדם, כזה שמוצאים באוספים של פבלס, וגם מרגישים וייב טוב, ושואו זורם, ומיקרופון שהולך עם הלוק, ובכלל, כאילו שזה לא מספיק, אז גם בין השירים הכיפיים יש כל מיני הוקים וריפים של גיטרה, לא הרבה, כל כמה שירים, שגורמים לצביטה בלב, ואתה אומר לעצמך שאתה צריך דיסק שיש עליו דברים כאלה, שתוכל לשים באוטו ובמחשב ובבית בכלליות, ולשמוע ולעשן ולשמוע שוב.

התמונה בהשאלה מאתר אינדי

שתי ההופעות הנ"ל התרחשוב בצימר, המקום העיקרי שלי לספיגת תרבות בימים אלה. יוצא שהם הכי נוחים תחבורתית, קהילתית, ומבחינת לוחות זמנים. תמיד יש שם משהו, וזה תמיד טוב.

ואז מגיע יום שבת, שבת המלכה, היא מקור הקדושה, וכו', בטח ראיתם את הדיבור הזה בגרפיטי ושלטים. קיצור אז אני וחבריי מאחרים לבוא לאינדינגב באוזן, אבל מאחרים טוב, ממש לתוך הסאונדצ'ק של ערופי שפתיים. ואני מודה, יצא לי לסקר איזה ערב שהם הופיעו בו, או היו אמורים להופיע בו, לפני שנים, ויצאתי זבל, זרקתי איזה לכלוך, ובסוף זה אפילו לא היה מוצדק, ויצא שטעיתי, ולא ידעתי מה אני שומע ורואה. אבל זה סבבה שדברים כאלה קורים, זה נותן פרספקטיבה. קיצור, אני חזק באלעד זאב, ובסובביו, חזק. אלעד זאב גורם לי להרגיש כאילו אני שוב בן 16, ואני אוהב רוק ישראלי, ואני שומע בחדר דברים שגורמים לי לתהות ולרצות ללכת לחפש עוד. [רגע]

ערופי שפתיים במבנה חלקי יותר, בתפקידים שונים, מפעם, אבל עדיין סבבה, לא יודע למי לתת קרדיט, תגידו אם אתם יודעים

אני לא זוכר מה בדיוק היה שם, נראה לי שאלה היו אנטיביוטיקה, והם סבבה, אבל סבבה כאילו שהם ברחו משנות השמונים. אני זכרתי אותם מכל הספאם במייספייס, והם נשמעו הרבה יותר טוב במציאות. ואני לא אכנס לדיבורי אינדי, כי אני לא יודע. הסולן לבש סוג של חולצת מגן עם קפוצ'ון שעשתה לי פלאשבק לתקופה ש*צונזר* ואני היינו לובשים חליפות מגן מלאות מנייר וסוג דומה להופעות שלנו. אח"כ ראיתי שיש מאחורה משהו שנראה כמו הדפס אופנתי, באסה. ועוד משהו, המתופף של אנטיביוטקה פשוט אדיר.

בתמונה ניתן לראות נקודות התקפה של אנטיביוטיקה על בקטריות

PITS זה חומר שעושים עליו אגדות אורבניות (כמו איתי מטוס המפורסם). מנעד ממש רחב של כישרון ציורי. לא יודע איך לתאר את זה בלי פלצנות. אני בטוח שכל מי שטרח לקרוא עד לשורה הזאת פה (מסומן בX) יודע מה זה, או לפחות יכול ללכת לחפש במייספייס. אבל לא יודע, נו, קשה לי לדבר פה על המקלדת. זה טוב. כשזה כבד זה טוב, כשזה חלש זה טוב, כשזה שקט זה טוב, כשזה רועש זה טוב.

ע"י מיכל שני

מורפלקסיס היה מעניין כזה, הרגשתי את עצמי מתעניין. אבל אז גם הרגשתי שאני לא מרגיש טוב פיזית, והלכתי החוצה  לנשום אוויר, ומשם איכשהו כבר יצאתי להרפתקאה חדשה.

מורפלקסיס מתוך הפליקר של Hiss רקורדס

להיט אינטרנט היסטרי, אני אומר ומוחה דמעה.

כן, נכון. הכותרת הזו לא ממש ברורה. אבל גם מה שהלך אתמול באוזן השלישית בין ההופעה של ערופי השפתיים להופעה של פיץ, במסגרת "פוסט אינדי-נגב", היה מעט לא ברור.

צריך להודות פה לאוזן השלישית שהפיקו ערב מצויין והביאו אחלה להקות, שנשמעו ממש טוב… אבל הסולן של אנטיביוטיקה, משום מה, הרגיש צורך לחלוק את תחושת הקיפוח שלו עם הקהל.

הוידאו הנ"ל, דרך אגב, הוא אחד המערכונים היותר ידועים של דנה קרבי, שעקרו: אנשים שכותבים מוסיקה (למשל אינדי) שלפעמים היה מוטב לו היו שומרים אותה לעצמם ופשוט נפגשים עם פסיכולוג.

אז כן, אינדי זה בועה, מה לעשות, אחרת היה לכם כסף. אבל אולי, ואני רק מעלה פה סברה לא מבוססת, אבל רק אולי, יכול להיות שזה לטובתנו? אולי זה מונע מאומנים לעשות מוזיקה ממש גרועה? בכל מקרה, חברי צוות שפם-קרו היו שם ונהנו. אז אם אתם מרגישים שהמוסיקה שמוגשת לכם בגלגל"צ נשמעת כמו אבוקדו מעופש ושחור, ובעיקר אם אתם גרים באיזור המרכז, שווה להתעניין טיפה באינדי שמסתובב בתל אביב וסביבה.
והבאנו כמה לינקים כדי לצודד בפוסט הזה.

ואם כבר דברנו על אינדי, ביום שישי היה עוד ערב פתוח באוזן השלישית, ערב מחווה לפרנק זאפה. בין השאר היתה שם להקת קרוסלה, שעשו לנו הרבה חם בלב ורע בעצמות השמע.

ותמר, כולנו יודעים ששכחת את הקראי בייבי שלך מכובה, ואנחנו רוצים פיצוי!

ג'יימס בראון (מלך הפאנק המנוח) הכה את אישתו, ירה על רכבה כשהיא עזבה, וכמובן נלקח למעצר. לכשיצא, הוזמן לראיון טלוויזיוני, והגיע לא במיטבו, אבל ללא ספק במצב מצחיק.

במהלך צילומי סרט הלילה הראשון בתולדות מדינת זמביה, צוות הצילומים נתקל בתושב המקום, שמצא לחשוב מאוד להזהיר את הראפר המפורסם, וליידעו שהוא חם על עקבותיו.

להלן לוח ההופעות השבועי של לבונטין7.

תחגגו, לא ככה?

פקחו עיניכם להופעות אורח של דמויות פופ מוכרות.

בתור ילד חצי רזה, הייתי נטרף כשזה היה בMTV, מגביר עד הסוף, ורוקד, כולל כל התנועות. בכלל, כילד בשנות התשעים נורא אהבתי את ג'נסיס של אז (ומאוחר יותר כמובן מגיעים גם לפרוג).

הקליפ הזה לקוח מתוך הערוץ הרשמי של ג'נסיס ביוטיוב, הוא הגרסא הממש מקוצרת, בלי הקריינות האוונגליסטית הטלויזיונית הנלעגת, ואולי זו בעצם החלטה של חברת תקליטים שמנסה להתרחק מהמסר הקשה שיש בשיר, ולהשאיר את המנגינה החביבה והקליטה, בלי הבעיטה המרדנית במוסדות הדתיים המשודרים.

לפחות המוסיקה היא באיכות הכי גבוהה שיש בטיוב, למרות הפיקסול.