איה זהבי פייגלין, לא הדמות הכי מוכרת בסצינה. לפחות לא הסצינה אליה אני משתדלת להתוודע מידי שבוע [אני הרי לא בתוך הסצינה, אין לי חברים משם ו/או תמונות שלי מלקקת להם את האצבעות רגליים, בפייסבוק]. ולכן, הפעם הראשונה שראיתי אותה ושמעתי עליה היה בכוכב נולד, בטלוויזיה. איה נראית כמו בחורה סופר מגניבה, מנהיגה להקת בנים כאמור – כל החתיכים אצלי – ומתהדרת בשלל תמונות-יש-לי-מלא-חברים בפייסבוק. וגם כשאומרים לה שהיא זוכה, אף-על-פי שהיא "לא יודעת לשיר", היא מגיבה בסטייל הראוי לה, היא-היא, איה זהבי פייגלין, אותה פגשתי לפני מספר שעות לא רב על מסך הטלוויזיה שלי, זורקת בחוסר אכפתיות את הכובע שמסמל את העובדה שהיא עוברת לשלב הבא; אותו כובע שלו משתוקקים מלא ילדים משכונות מצוקה, שקולם הערב הוא הנכס הכי חשוב שלהם, ואולי מה שיציל אותם מעוני קשה, במציאות של משפחה מרובת ילדים אך מחוסרת כסף. [ראה ערך: כל מי שהשתתף אי פעם בכוכב נולד].
אז להפתעתכם, אני לא באה לכתוב שאיה זהבי פייגלין היא בוגדת, והיא לא "טרו", ושאיך היא עושה דבר כזה? משפילה את האמנות, בשביל הרייטינג וכל הבולשיט הזה. כי בתכלס, זה לא שהיא באה ואמרה: "קבלו אותי קבלו אותי, באמאשלכם, אני יודעת לשיר הנה תראו". היא בסך הכל רצתה קצת צומי, ואולי גם לנצל את הדרך הכי טובה לפרסם את הלהקה שלה, משהו שאגב לא קרה כשארלין גולד הלכה לכוכב נולד. הלהקה שלה אמנם זכתה להישמע מספר פעמים בתכנית, אבל לא משהו שגרר הדים. בקיצור, החיים קצרים ודי משעממים, ולהשתתף באודישנים של כוכב נולד, בשביל שצביקה פיק / הדר יגידו את שם הלהקה שלכם בזמן רייטינג הכי גבוהה שערוץ 2 אי פעם זכה לקבל מהצופים האדוקים, זה משהו שכל איש שיווק היה מת להמציא. הרי אם תכנסו עכשיו לפייסבוק שלה, תוכלו לראות מיליון תגובות המתייחסות לכוכב נולד ולעובדה שהיא זכתה. וזה די ברור שאני עוד מעט גם הולכת להקשיב להם במייספייס.
איה זהבי פייגלין, עלי והצליחי, מי ייתן וכל הלהקות בסצינות השוליים היו הולכים לכוכב נולד, לא כדי לנסות להתקבל, אלא רק כדי להראות לישראל הקטנה, המצומקת, המכוערת, המגעילה והדוחה שלנו, שיש דבר כזה אנשים שעושים מוזיקה לא בשביל הכסף, ולא בשביל הפרסום, ולא בשביל הסלבריטאות – אלא פשוט בגלל שמוזיקה זה דבר הרבה יותר מורכב מכל הדברים האלה, ושלא צריך אמרגן/מנהל מוזיקלי/סטייליסט/מפיק/מאפר כדי לעשות אותה, או לחילופין, משפחה במצוקה וחמולה שמאמינה בך, כי היא יודעת שזה הדבר האחרון שנותר לך לנסות לפני מכונאות חשמל אלקטרוניים במוסכי חולון. איה זהבי פייגלין, אשת הבחורים החתיכים, הבחורה שיש לה שני שמות בשם משפחה לאות גבורה ואומץ לב, לא איכפת לי אם תזכי בגמר או שאפילו לא תזכי לעלות לשלב הבא, כי חוץ מהעובדה שאחרי שלב האודישנים אני גם לא טורחת לפתוח את הטלוויזיה כל-כך, את ההוכחה לכך שאת אמנם עושה מוזיקה שמקומה בישראל הוא, מה לעשות, בשוליים, אבל לא מסתירה את העובדה כי את רצית שלמשך דקה וחצי כל עם ישראל יידע שקיימת להקה שהשם שלה מתחיל במילה "כל", ממשיך ב"הבחורים" ומסתיים ב"אצלי". זו לא בושה – זוהי גאווה. משהו שאין בסצינת השוליים הביישנית והמנודה שלנו.
