שפם

הוא פנה אליי בשאלה כאילו למחוק את השפם הישן בטענה שזה זבל כמובן שזה זבל, הוא לא נוגע בו אף פעם והוא...

פחד (ותיעוב)

כל מה שרואים (כל הגלוי לנו)

אבסולוט וודקה (נקטר של עליה כעוסה)

אינני נושם (מחנק אופף)

אינני נושך (ביס, ביס, ביסלי)

מטוס נופל (איתי מטוס המפורסם)

ישר על האסלה (רפרנס לזה שאיתי מטוס המפורסם היה עושה סמים בשירותים, מסניף מאלסות יעני)

בתופים, במחולות.

השפם הוא גם תוכנית רדיו אקלקטית המציעה מגוון של אלטרנטיבות לאבוקדו הישראלי. התוכנית מביאה מגוון של חומר מוסיקלי מכל העולם וגם חומר מקומי.

עזבו חומר, תחשבו צ'יל מדרום הודו, אפרו-ביט מאפרוביטיה, וג'אז מוינה ואריזונה. בקיצור, אין גבולות.

יש רק שפם. ארוך, שעיר וטראנס-קולטוראלי.

המלצה שלנו, 106FM משדרים ברדיו, אם אתם באיזור ת"א, וגם דרך אתר האינטרנט שלהם (לינק כבר קיבלתם).

התוכנית משודרת בימי שלישי 0:00 עד 2:00.

(ותודה לניר גורלי)

ולסיום: שפם…

אין בשפם כאוס, אין בו דיסקורדיה, יש בו נומרולוגיה ואצבעות כוכבים. המדריך המלא לחוקים המלאים לשפם המלא לפרצוף המלא. במלואו.

לשמחה גדולה הלילה, הקליקו על התמונה

ההבדל בין לחבק איידס, לבין לחבק עץ, הוא פשוט.

השאלה היא איזה טיפוס אתה.

התניית אהבים רב תנוחתית מעולם לא נראתה מבטיחה יותר!

כעת, בזכות כרית הנשיכה המשופמת, בעלת מגוון שפמים הניתנים להחלפה, התאוות עומדות להפוך למציאות.

כרית נשיכה מקצועית, זה כדאי!

לאחרונה היו מספר תלונות על כך שהפוסטים שלי לא מספיק ארוכים, אז הבאתי תמונה שלדעתי שווה לפחות ח"י רבבות מילים.

בהצלחה.

סוף שבוע סוער משהו, ועדיין נראה שפיספסתי הרבה יותר ממה שראיתי. אני שוקל למנות את מה שלא ראיתי, ומי שראה שיגיד איך היה:

• D9 והדגים
• ערב בלאק מטאל איפשהו ליד הבארבי
• מלכה שפיגל מציגה תמונות באברקסס
• דברים מגניבים בגדה השמאלית
• חבורת אטומיק משיקה דברים בבארבי
• המון דברים אחרים שאני לא זוכר כי אני טיפה שתוי כרגע, ונורא עייף, ואפילו שלא שתיתי על בטן ריקה, זה לא ממש עזר.
• הופעותיו השונות של האזרח צודרוב והשפנפן
• ערב מחווה לפרנק זאפה
• היה לי עוד סעיף, אבל אני לא זוכר.

בכל מקרה, יצא שעדיין ראיתי הרבה דברים, והיה סבבה, אז אני כותב פה, ואני גם כותב כי הסיקור השני לאירועים (שהגיע מהשפם) היה גונזואי מדי אפילו לטעמי (נקודת זכות לשפם).

אני רואה את הסופ"ש בערך ככה: בחמישי פיספסתי מלא דברים טובים, בגלל סיבות גרועות. בשישי הלכתי מוכה באסה להופעה של צ'רלי מגירה, ובדרך פיספסתי גם את קטמין בסלון ברלין. צ'רלי מגירה הפתיע עם חימום גאוני של אדם קומן. וכן, אני אומר גאוני, כאילו גאוני אחושרמוטה, משהו בן זונה, בן זונה אחושרמוטה. מסוג הדברים שגורמים לי לרצות לחזור לעשות מוסיקה, מעורר השראה יעני. בן אדם שמוריד נעליים וקושר מקל תופים לרגל עם גאפא טייפ כדי להכות במצילה שזרוקה על הרצפה, תוך שהוא מנגן על כינור, ואח"כ עושה משהו שזז בין הימים היפים של קפטן ביפהארט לאיפשהו אצל טום וייטס, לא יודע, עמד לי גוש בגרון.

למעלה: אדם קומן בתמונה של פז בופניל

צ'רלי מגירה והמודרן דנס קלאב, זה טוב, זה ממש טוב. לא יכול להסביר כמה זה טוב. טוב, אני אנסה. נגיד שיש מוסיקה, והיא ממש קליטה, וכיפית, והיא איפשהו ברוק, אבל יש בה קצת מהפאנק, וגראז'ים גם, מהסוג היותר מוקדם, כזה שמוצאים באוספים של פבלס, וגם מרגישים וייב טוב, ושואו זורם, ומיקרופון שהולך עם הלוק, ובכלל, כאילו שזה לא מספיק, אז גם בין השירים הכיפיים יש כל מיני הוקים וריפים של גיטרה, לא הרבה, כל כמה שירים, שגורמים לצביטה בלב, ואתה אומר לעצמך שאתה צריך דיסק שיש עליו דברים כאלה, שתוכל לשים באוטו ובמחשב ובבית בכלליות, ולשמוע ולעשן ולשמוע שוב.

התמונה בהשאלה מאתר אינדי

שתי ההופעות הנ"ל התרחשוב בצימר, המקום העיקרי שלי לספיגת תרבות בימים אלה. יוצא שהם הכי נוחים תחבורתית, קהילתית, ומבחינת לוחות זמנים. תמיד יש שם משהו, וזה תמיד טוב.

ואז מגיע יום שבת, שבת המלכה, היא מקור הקדושה, וכו', בטח ראיתם את הדיבור הזה בגרפיטי ושלטים. קיצור אז אני וחבריי מאחרים לבוא לאינדינגב באוזן, אבל מאחרים טוב, ממש לתוך הסאונדצ'ק של ערופי שפתיים. ואני מודה, יצא לי לסקר איזה ערב שהם הופיעו בו, או היו אמורים להופיע בו, לפני שנים, ויצאתי זבל, זרקתי איזה לכלוך, ובסוף זה אפילו לא היה מוצדק, ויצא שטעיתי, ולא ידעתי מה אני שומע ורואה. אבל זה סבבה שדברים כאלה קורים, זה נותן פרספקטיבה. קיצור, אני חזק באלעד זאב, ובסובביו, חזק. אלעד זאב גורם לי להרגיש כאילו אני שוב בן 16, ואני אוהב רוק ישראלי, ואני שומע בחדר דברים שגורמים לי לתהות ולרצות ללכת לחפש עוד. [רגע]

ערופי שפתיים במבנה חלקי יותר, בתפקידים שונים, מפעם, אבל עדיין סבבה, לא יודע למי לתת קרדיט, תגידו אם אתם יודעים

אני לא זוכר מה בדיוק היה שם, נראה לי שאלה היו אנטיביוטיקה, והם סבבה, אבל סבבה כאילו שהם ברחו משנות השמונים. אני זכרתי אותם מכל הספאם במייספייס, והם נשמעו הרבה יותר טוב במציאות. ואני לא אכנס לדיבורי אינדי, כי אני לא יודע. הסולן לבש סוג של חולצת מגן עם קפוצ'ון שעשתה לי פלאשבק לתקופה ש*צונזר* ואני היינו לובשים חליפות מגן מלאות מנייר וסוג דומה להופעות שלנו. אח"כ ראיתי שיש מאחורה משהו שנראה כמו הדפס אופנתי, באסה. ועוד משהו, המתופף של אנטיביוטקה פשוט אדיר.

בתמונה ניתן לראות נקודות התקפה של אנטיביוטיקה על בקטריות

PITS זה חומר שעושים עליו אגדות אורבניות (כמו איתי מטוס המפורסם). מנעד ממש רחב של כישרון ציורי. לא יודע איך לתאר את זה בלי פלצנות. אני בטוח שכל מי שטרח לקרוא עד לשורה הזאת פה (מסומן בX) יודע מה זה, או לפחות יכול ללכת לחפש במייספייס. אבל לא יודע, נו, קשה לי לדבר פה על המקלדת. זה טוב. כשזה כבד זה טוב, כשזה חלש זה טוב, כשזה שקט זה טוב, כשזה רועש זה טוב.

ע"י מיכל שני

מורפלקסיס היה מעניין כזה, הרגשתי את עצמי מתעניין. אבל אז גם הרגשתי שאני לא מרגיש טוב פיזית, והלכתי החוצה  לנשום אוויר, ומשם איכשהו כבר יצאתי להרפתקאה חדשה.

מורפלקסיס מתוך הפליקר של Hiss רקורדס

להקליק כדי להגדיל

קייסי, בן 31, מתגורר בסט.פטרסבורג, פלורידה.

חרבו בידו, ושפמו שלוף,

הוא יוצא אל הקרב, בתרועה;

האקו-נה מטאטא, חבריי!

זה הוא יום טוב, למות בו.

הקליקו על פרוות הלאופרד בכדי לראות את התמונה במלואה

הקינוח הבא עושה רושם קשה של מישהו שלא הייתם רוצים לתת לילדים שלכם לגעת בו, ובטח שלא להכניס לפה.

יש משהו מעורר חלחלה באיך שהוא נוטה קדימה, במבט הבוחן, כמו פדופיל המסתתר מתחת לשפם מזוייף, אורב לקורבנות תמימים המתקרבים אליו בלא ידיעה. במקרה כזה אפילו הטוב שבשפמים לא יצילו.

הקליקו על התמונה כדי לראות את הגלידה בגודל עצום

כבר אי אפשר להתכחש.הבנאדם ליווה אותנו כל צהריים עם שידורים של החינוכית לכל אורך הילדות. וכשגדלנו, והנחנו לדרכנו הילדותיות, לא יכולנו לזנוח את דודו בצד. הוא המציא עצמו מחדש והפך לאווטורה של מושא ללעג קנטרני, שלמעשה היה סטירה נוגה של געגועים לימי הילדות התמימים.

אבל מעטים מאתנו יודעים את האמת שמאחורי החזות הנונשלנטית והמבט הנוקב. דוד זר , בין אם תהיו מוכנים לעכל ובין אם לאו, הוא בן למשפחת אנוסים מפרס, שעלה לגדולה בעיקר בזכות הופעתו השנויה במחלוקת במחזמר "אל תקרא לי שחור".

בעבר הסתובבנו ביניינו אנשים של פעם, עם מוסר כליות. היום, אף אחד כבר לא רואה דרדסים, שלא לדבר על דודו זר.