שפם

הפעם, האנושות התעלתה על עצמה. היא כבר לא מביטה למעלה, מזילה ריר אל עבר אנשים יפים, מוצלחים ומוכשרים. היא כבר לא מתפללת לחלוף ברחוב על ידם, או להתגנב אל מאחורי הקלעים כדי לתפוס ולו מבט חטוף אל עבר העילוי. האנושות הפסיקה לשים לעצמה רגליים, היא הבינה שהאלילים האמיתיים הם אנשים כמוני וכמוך, כאלה שעדיין טורחים להוריד את הזבל, לשטוף את הכלב, לקחת את האוטו למוסך ואפילו לצעוק על חברת הכבלים. אנחנו הפסקנו להיות האויב הכי גדול של עצמנו, והתחלנו להאמין בעצמנו, הפכנו להיות החברים הכי טובים של עצמנו; עכשיו אנחנו משחקים עם עצמנו בכדור, לוקחים את עצמנו לסרט, הצגה, הופעה, התחלנו אפילו לעשות ספורט יחד, הפסקנו להתבייש ב-ע' וה-ר' הגרונית שקיבלנו מהסבא, ובשערות הלא רצויות על הגב, ועל השומן שמצטבר עקב שומנים אחרים. אנחנו, אתם, כל הבובליל כולו – הכוכבים האמיתיים של הסרט הזה, מה קוראים אותו, תוכנית ריאליטי אחת גדולה.

מפה אנחנו יכולים רק לרדת. אל עבר עולם אחר, רחוק מאיתנו. עולם המצדיק את המשפט "ידע שווה כוח", מקום בו אדם צריך להצדיק ולהוכיח את מקומו בעולם, אמנם יותר תחרותי, אבל גם יותר מעניין, עולם בו למילים יש כפל משמעות, והאנשים שחיים בו יסתפקו בלפחות למצוא אחת. מי יודע, אולי היום הזה, הירידה התהומית הזו תבוא. היא תתפוס את כולנו לא מוכנים; חלקנו ישכבו במיטה, חלקנו יצפו בטלוויזיה, חלקנו יאכלו פלאפל – אי אפשר לדעת מתי זה יגיע. לא ניתן לצפות זאת מראש. זה יכול לקחת שנתיים-שלוש, וזה גם יכול לקחת יובל שנים. ראו הוזהרתם.

ובינתיים, בינתיים בואו נתעסק עם מה שבאמת חשוב:

עינב בובליל מתחתנת

דודי מליץ נצפה עירום כביום היוולדו בטברנה של פרנס, בעודו פולט מידי פעם את המילה "אשך", בגלל מחלת הטורט האיומה שתקפה אותו בזמן הווילה.

נינט טייב ממשיכה להיות נינט טייב

"]

נחשפה התמונה הראשונה של בר רפאלי ללא פוטושופ [בגיל 12

לירון וייצמן, זאת מגיא פינס

לירון וייצמן, לפני גיא פינס

זקפה זו המקבילה הגברית למחזור,
היא נתון שעוזר להכנס להריון, היא יכולה לגרום הרבה כאב וסבל,
וגם היא נעלמת כשאתה מזדקן.

פחד (ותיעוב)

כל מה שרואים (כל הגלוי לנו)

אבסולוט וודקה (נקטר של עליה כעוסה)

אינני נושם (מחנק אופף)

אינני נושך (ביס, ביס, ביסלי)

מטוס נופל (איתי מטוס המפורסם)

ישר על האסלה (רפרנס לזה שאיתי מטוס המפורסם היה עושה סמים בשירותים, מסניף מאלסות יעני)

ההבדל בין לחבק איידס, לבין לחבק עץ, הוא פשוט.

השאלה היא איזה טיפוס אתה.

-"אני מחרבן , כמו ענק בגנו. יש פה עשבים שוטים , וגם אתה"

-"אני אוכל שניצל , כמו מניאק מסוכן , יש עליו פירורי לחם , בדיוק כמוך"

-"פירורי הלחם שלך מזכירים לי פושעים בג'ונגל , וגם אתה לא מבין בחשבון"

-"רון זד , אתה הולך למות"

אתה נסוג
נסוג כמו משגל
כמו קו שיער
כמו משל בסיפורי עמים
אתה חמים
אתה עמום כמו מסר לאומה
ויש לך שיער

כן, נכון. הכותרת הזו לא ממש ברורה. אבל גם מה שהלך אתמול באוזן השלישית בין ההופעה של ערופי השפתיים להופעה של פיץ, במסגרת "פוסט אינדי-נגב", היה מעט לא ברור.

צריך להודות פה לאוזן השלישית שהפיקו ערב מצויין והביאו אחלה להקות, שנשמעו ממש טוב… אבל הסולן של אנטיביוטיקה, משום מה, הרגיש צורך לחלוק את תחושת הקיפוח שלו עם הקהל.

הוידאו הנ"ל, דרך אגב, הוא אחד המערכונים היותר ידועים של דנה קרבי, שעקרו: אנשים שכותבים מוסיקה (למשל אינדי) שלפעמים היה מוטב לו היו שומרים אותה לעצמם ופשוט נפגשים עם פסיכולוג.

אז כן, אינדי זה בועה, מה לעשות, אחרת היה לכם כסף. אבל אולי, ואני רק מעלה פה סברה לא מבוססת, אבל רק אולי, יכול להיות שזה לטובתנו? אולי זה מונע מאומנים לעשות מוזיקה ממש גרועה? בכל מקרה, חברי צוות שפם-קרו היו שם ונהנו. אז אם אתם מרגישים שהמוסיקה שמוגשת לכם בגלגל"צ נשמעת כמו אבוקדו מעופש ושחור, ובעיקר אם אתם גרים באיזור המרכז, שווה להתעניין טיפה באינדי שמסתובב בתל אביב וסביבה.
והבאנו כמה לינקים כדי לצודד בפוסט הזה.

ואם כבר דברנו על אינדי, ביום שישי היה עוד ערב פתוח באוזן השלישית, ערב מחווה לפרנק זאפה. בין השאר היתה שם להקת קרוסלה, שעשו לנו הרבה חם בלב ורע בעצמות השמע.

ותמר, כולנו יודעים ששכחת את הקראי בייבי שלך מכובה, ואנחנו רוצים פיצוי!

בעבר ובעתיד;

יש אבטיח שמטריד-

את מנוחתי תמיד^

הלו, ארטיק!

יוני דנציג אתה בשבילי בראטאן
כמו שגלעד שפנפן
חי בדירה עם לסבית
כשתגדל יהיה פרצוף כמו מייקל נסמית'
אתה לא יודע מחבר אחד ועוד אחד
בגלל זה אני משאיר אותך לבד, עם החתול
אתה בתול
אבל בסדר אתה כמו בלנדר עושה לי רע בגוף ברפש
גועל נפש
יו!

ולעניין אחר, גם מצפון הארץ, כדי להראות שלא הכל רע:

Shitty CT המוצלחים, בקליפ מוצלח לשירם המוצלח "תרבות הפארקים"

לפני שנים רבות, במקום זר, מלא באנשים זרים, היה אדם, ילד למעשה, בעצם ילדה, והיה לה דחף בלתי נשלט לשפם בר מצווה, ואם אפשר אז לשפם גדול, בעצם שפם פרסה כסוף, כמו של אל-גאוצ'ו חולה צהבת וכלבת, כזה שידו משגת לשחוט כל פרה, ולעשות ממנה שיפוד רץ.

יש האומרים שאמה של הילדה הייתה בכת, ומדי יום שני היא הייתה מקיימת יחסים עם נזיד עדשים. יש האומרים שבכל ירח מלא, אביה של הילדה היה מטגן שניצלים. האמת המרה היא שאף אחד לא יודע למה הילדה שדדה את כל הרכבות ההן, אך מאחוריה, בכל זירת פשע, השאירה שלולית שתן בצורת שמה; חואניטה.

מממ אני נוטה להגיד בלי, אבל מצד שני, אתה יודע, הרי אומנות זה משהו שפורץ חוקים, אז מן הסתם שבמקום שיש בו אומנות, אין חוקים. השאלה מטילה ספק בעצם השפה העברית כשפה קשה, הסימן שאלה מרכך את השפה, נותן לה מרווח ומקום לפירושים עצמיים.