מדובר בבירה כהה, המרכזת בתוכה שמרים ששומרו במשך חמש-עשרה שנה, ולתת בתהליך קלייה מתובלת, הכל על מנת להפיק את הטעם הכבד והמר שהגלין-ביק אוצרת בחובה.
המתכון נקנה ממאדאם אדל האפריקנית, תושבת מדינת סיירה לאון שבמערב היבשת, המתגוררת בצמוד לקו העימות. בכדי להצליח לפרנס את המשפחה נאלצה אדל למכור את המתכון הסודי שעבר מהסבתא לדודה מזה שלושה דורות למבשלת בלו מאנסטר, המתגאה בעצם היותה מבשלת הבירה הסוציאליסטית-חברתית הראשונה בעולם [כמו שאמרנו בכתבה הקודמת שהציגה בפניכם את שיפן גלופן, חלק גדול מהעובדים במבשלה הינם נוער במצוקה המשתלב ולומד במסגרת עבודה אמיתית].

את הטעם של הבירה הזו יהיה לכם קשה לשכוח; שילוב בין המתוק למר, החריף והיבש. שלל טעמים אקזוטיים שרוככו על ידי חביות מיוחדות העשויות מלאקי במבוק. כאשר התוסף המקורי – הקרמל – נותן למשקה תמונה שונה, ססגונית ומלאת חיים.

היא נראית שלווה ונינוחה, אך תשאיר אתכם פעורי פה וצמאים לעוד.

את גלין-ביק לצערנו יתחילו לשווק רק ביוני, אבל בלו מאנסטר החליטה שעד אז ניתן לטעום את הבירה ביום הטעימות הראשון שתפתח המבשלה בתחילת חודש אפריל.

מעצם היותנו עסקני אינטרנט חופשיים, וגם מפרסמים למען מטרות חינוכיות ולא-משעממות, הרשנו לעצמנו לנסוע למבשלת הבת של בלו מאנסטר, ולטעום את מגוון הבירות שמציעים שם – בין היתר גם את הגלין ביק – והחלטנו לתת לכם טיפ מאוד מאוד חשוב לפני שתקחו לגימה מהבירה הנפלאה:

חשבו היטב על כל הדברים שעשיתם למען אנשים אחרים, וחשבו היטב על כל הדברים שלא עשיתם עבורם. הלגימה הראשונה עלולה להוות מכה לחיך ולתודעה. הלגימה השנייה משתווה לשני ימי כיפור, ועלולה להביא עליכם את הסליחה ואת המחילה לה ערסים עם כיפה וחולצה לבנה מייחלים בכל יום כיפור ובימי השבת. את הבירה הראשונה שלכם, אתם תזכרו לעד.

מעכשיו, אל תסתפקו בפחות. חפשו את הלוגו בפיצוציות.

אחרית דבר: כמו שאתם יכולים לראות בעיניכם הצלולות, מדובר בהדפסה זולה ואיכותית (כמו שהיה גם בפרסום הקודם מאת בלו מאנסטר), על נייר ממוחזר, כיאה למבשלה בעלת עקרונות חברתיים וסביבתיים. הגיע הזמן להפסיק להתפשר, אבל היי, לכו נסו לבד, אל תסמכו עלינו, אנחנו כבר שיכורים, ומריחים כמו קרמל.

סוף סוף מצאנו נותני חסות מוצלחים, ועכשיו משלמים לנו כדי לפרסם מוצרים של מבשלת בירה אירופאית שפתחה סניף בארצנו הקטנטונת.

למבלשה קוראים בלו-מונסטר, והם חברת בת של המבשלה הבלגית שהביאה בירות מוצלחות כמו האזן גוף, ו-בלוגן שוף. יש להם לאגרים, אייל, בירות לאמביק (אם כי בעברית הן נקראות בירות לאמביות), ואפילו יש להם ליין של חטיפי חזיר מיושנים בבירה. מבשלת האם ממקומת באיזור המפורז שבין הערים שארלרוי ונאמור, כאמור מספיק קרוב לצרפת, כדי שאנשי המבשלה יושפעו מהמטבח הצרפתי.

באופן הגיוני ביקשו שנתחיל בבירה הראשונה שהם הולכים להפיץ בארץ בצורה מאסיבית. בקרוב תוכלו למצוא אותה בכל סופר, תחת כל עץ רענן, ובמקרר של אבא. לבירה קוראים שיפן גלופן.

שיפן גלופן הינה בירת לאגר בעלת טעם אלוני, ומעט מלוח. מה שנותן לה את האיכויות הנ"ל (ואת ארומת הבננות האגוזית) הן העובדות שהיא מיושנת בחביות אלון שטוענים שהיו בעצם חלקי אוניות בעבר, והחביות נקשרות בחבלים שנרקמו מעלי עץ בננה (כמו שיש בתוכנית הטלוויזיה הישרדות, וגם בצפון הארץ ניתן לראות עצים כאלה מצידי הדרך).

שיפן גלופן מותססת בארץ, ומיושנת במרתפים אפלים מאוד ביפו, אבל השמרים שלה (והפירות המצורפים בעת תהליך התסיסה) מיובאים היישר מהעיירה הבלגית הוגארדן, שבה גם מייצרים בירה תחת אותו השם, אך היא כמובן פחות מוצלחת. את הלתת אגב, מביאים מטייוואן, מה שמוסיף לאקזוטיות של הבירה. הסוד מאחורי הייבוא המוזר הזה, הוא שכשבאו להקים את הסניף בארץ, היה חורף קשה מאוד בבלגיה, והכל קפא, ולא יכלו להפיק בירות, והמפעלים כמעט ופשטו את הרגל. טוענים שהייבוא הטאיווני גורם מלבד המחיר הנמוך של הבירה, גם להרגשה תבלינית שיש בה.

למרות שכולנו התרגלנו לזה שבירות בלגיות עולות לפחות שלושים ש"ח, את הבירה הבאה בקרוב תוכלו לקבל במחירים של בירות מקומויות! אם תרצו, אין זו אגדה, בירות בלגיות, תוצרת הארץ!

העובדים במבשלה מתחלקים לשתי קבוצות: הראשונה היא מומחים מבלגיה, והשניה היא נוער במצוקה שמשתלב במסגרת עבודה אמיתית, ומקבל ידע בתחום המשקאות ותעשיית המזון (וגם בירות חינם בשביל לחגוג עם החבר'ה בפנימיה).

בקיצור, אם אתם אוהבים בירה שבאה אליכם ואומרת "אהלן חבר'ה, מה קורה? אתם צמאים?" אז זו הבירה בשבילכם (זה אגב גם הליין בפרסומות שיעלו בקרוב).

אם אתם רוצים להיות בריאים ומאושרים, ויצא שקנית שורש ג'ינג'ר ולא בא לכם שיתקלקל, וגם התחשק לכם לחסוך בזמן בהכנת מאכלים מתובלים כראוי, אני הולך להפוך לכם פה שולחנות על החיים.

אתם צריכים שורש ג'ינגר שלם, מקולף וחתוך, וגם כמות זהה של שום מקולף וקצוץ. כף שמן זית, כף עלי כוזברה, חצי כפית מלח, וגם רבע כוס מים. מכניסים את כל המצרכים (מלבד השמן) לבלנדר, ומבלנדרים. את התוצאה מכניסים לצנצנת שאפשר לאטום, יוצקים את השמן מעל הממרח, ועושים איתו ככל הבא לכם על הלב.

השום והג'ינג'ר מאוד בריאים, ונחשבים לאנטיספטיים מן הטבע, ולפעמים גם לאנטיביוטיים. השום אגב, נודע (ע"פ מחקר בריטי) כעוזר נגד הסתיידות עורקים, ואחותה התאומה אימפוטנציה. שום טרי מסייע למחזור הדם, והדם מטיב להגיע לאיברי המין. לצוך זה מומלץ לאכול שום טרי, כמה שיניים ביום, רצוי לפחות שן עם ארוחה.

בתאבון, וזכרו לבדוק את הבל פיכם.

כל העסק מתחיל די פשוט. סה"כ צריך להשרות כוס (1/4 ק"ג בערך) עד כוס וחצי עדשים (חומות או שחורות או כל סוג אחר של עדשים או אפונה יבשה או שעועית כהה אך לא לבנה), אם משתמשים בעדשים אדומות אין צורך להשרות אותן.

את כל העסק הנ"ל צריך לשטוף ולשים בסיר לחץ עם 3-4 כוסות מים, ורבע כפית מלח, ולבשל עד שממש רך.

בשביל הרוטב

במחבת גדולה ועמוקה מחממים ארבע כפות שמן
רבע כפית גרגירי כוסברה
כפית זרעי כמון
כפית גינגר קצוץ גס או דק, לפי טעמכם בעצם
4-6 שיני שום קצוצות
פלפל חריף לפי הטעם
כשהג'ינגר משחים מוסיפים ומשחימים בצל קצוץ
1/2 כוס מים כדי להפסיק את ההשחמה
שתי כפות רסק עגבניות או עגבניות מרוסקות או מגורדות
1 כפית כורכום
1 כפית צ'ילי או פפריקה חריפה
1 כפית גאראם מסאלה
להוסיף את העדשים עם מי הבישול
המתכון ההודי המקורי אומר להוסיף שמנת או רוויון, אני לא ממש אוהב, גם לא יוגורט בעצם. אפשר להוסיף חמאה, או להשאיר ככה. בתכלס, אני אפילו הייתי מוציא את הבצל כי אני שונא בצל

עכשיו רק נשאר לטעום ולתקן, לרוב צריך עוד קצת מלח. מקובל להוסיף עוד חמאה למעלה, וכשהיא נמסה לקשט (וגם לטבל) בכוסברה קצוצה, ולהגיש. אני גם לא מטורף על כוסברה, אז אפשר פטרוזיליה.

בתאבון!

נ.ב.

הרי אמרתי שיש מלא דרכים להכין, ומלא אפשרויות, החל מהעדשים, וכלה בתיבולים והתוספות. אז הנה עוד תוצאה אפשרית:

צ'פאטי הוא לחם דמוי פיתה, דקה ושטוחה. כמו במגוון מטבחים שונים גם הצ'פאטי עלול לפעמים להוות את עיקר הארוחה, במיוחד כאשר מדובר באמצעי לניגוב רטבים ומטבלים או מנות צדדיות אחרות, ובסופו של דבר הוא הרכיב הממלא בנוסף לאלה הנותנים את הטעם.

הצ'פאטי ההודי הפופולרי עשוי לרוב מקמח מלא הטחון דק מאוד הנקרא אטה, או סתם קמח צ'פאטי.

את הצ'פאטי מכינים בהליך המורכב משני שלבים, בשלב הראשון קולים אותו על טאווה (סוג של סאג', משטח מתכת כבד וקעור המונח על מקור חום – גחלים או גז).
בשלב השני קולים את הצ'פאטי על הגחלים עצמן או להבה פתוחה.

המוצר הסופי מזכיר מעט את הפיתה העיראקית, וזה סבבה לגמרי.

המצרכים הדרושים הם:

שלוש כוסות קמח (קמח מלא טחון או 1.5 קמח מלא ו 1.5 קמח רגיל לא תופח)
שלושה רבעים  כפית מלח
שלושה רבעי כוס מים
רבע כוס שמן שמתאים לטיגון (לא שמן זית)

יש לנפות את הקמח לתוך קערה, להוסיף את המלח, להוסיף את המים (לאט) תוך כד לישה עד שמתקבל בצק חלק.
ללוש כחמש דקות, (מומלץ ללוש כמה שיותר) יוצרים כדור מהבצק, אפשרלהוסיף קמח וללוש עוד במידה והבצק דביק מדי, אם הבצק יבש מדי מומלץ להוסיף קצת מים.

בסוף התהליך יש לכסות את הכדור בבד (לאחר ששימנתם אותו מעט, ולתת לו לנוח חצי שעה.

יש לחלק את הבצק לכ-20 מנות, ללוש כל מנה ביד עד שמקבלת צורת כדור. לפזר קצת קמח על משטח העבודה והמערוך, ללוש כל כדור לפיתה דקה .לשים כל פעם מהמרכז החוצה, ולא נורא אם במרכז נשאר קצת יותר עבה.

יש להוריד עודפי קמח.

לחמם מחבת כבדה ללא שמן, להניח על המשטח את אחד הצ'פאטי , כשמתחיל להעלות בועות צריך להפוך.
כשמופיעות בועות גם בצד השני צריך להמתין חצי דקה, ולהפוך שישחים גם בצד השני.

להניח על אש פתוחה לתפיחה, ולהפוך.

להניח בצלחת עמוקה מכוסה או בתוך סיר המרופד מבפנים במגבת ומכוסה במגבת נוספת, בכדי לשמור על החום והלחות, אפשר לטבול אצבע בשמן ולשמן את הצ'פאטי  מעט. להניח את הצפאטי הבא, וכן הלאה. לפני הגשה – להפוך את ערימת הצפאטי – שהצ'פאטי הראשונים ייאכלו קודם, ובכך שומרים על החום של הצ'פאטי. נהוג להגיש את הצ'פאטי חמים, לכן מכינים אותם ממש לפני הגשת הארוחה.

בתאבון!

בקליפ הבא למדים איך בקלות אפשר להכין בבית פוקאצ'ה מדהימה עם עגבניות מיובשות (באפיה ביתית), אבל לפני שניגש לעבודה, אתם צריכים עוד מתכון אחד שלא מופיע בקליפ: הבצק.

המצרכים הדרושים להכנת בצק הפיצה הם:

* שש כוסות קמח (ניתן להשתמש בכל סוגי הקמח, למרות שהמומלץ בד"כ הוא לבן, יש פיצריות שמתעסקות בקמח מלא וקמחים מיוחדים, והתוצאות תמיד מוצלחות מאוד)

* רבע כוס שמן זית (תמיד מומלץ להתשמש בשמן הכי טוב שיש בידכם להשיג, בסופו של דבר זה משתלם מבחינת טעם)

* חבילת שמרים טריים

* כחצי שקית אבקת אפיה

* שתי כפיות סוגר

* שלוש כוסות מים פושרים

אופן ההכנה: מניחים את הקמח בקערת ערבוב, ומוסיפים את השמרים, ואת המים, אם יש לכם זמן מומלץ לתת לשמרים להפתח בקערית נפרדת, עם חצי כוס מים, ואחת מכפיות הסוכר. מוסיפים את אבקת האפיה וחלק מהשמן, ולשים את הבצק. בסוף התהליך מוסיפים את שאר הסוכר ושמן הזית.

הבצק אמור לצאת לבן וחלק, ולא דביק (בגלל השמן). את הבצק משאירים להתפחה של לפחות שעה, ולאחר מכן מפרידים לשניים-שלושה כדורים, כל כדור מספיק לפיצה, ואותו תרדדו לעובי הרצוי.

ועכשיו, המתכון לפוקאצ'ה:

רבים המזמינים פיצה נוטים לזרוק את השאריות, ורבים המזמינים פיצה וקמים מאוחר מדי אחרי הגיגה, ומגלים שהם פיספסו את ארוחת הבוקר.

ובכן, התקופה הזו בחייכם נגמרה, המתכון הבא הוא סוג של בראנץ' או צהריים, או בעצם נשנוש לכל שעות היום, וכל מה שצריך הם מרכיבים של סנדוויץ', ושאריות פיצה היישר מהמקרר. אגב, ניתן גם לדחוף את זה לתנור או לטוסטר, ולקבל את גרסאת הסודוך לכל העניין. מותר לי להגיד סודוך? אין על זה טריידמארק או משהו?

בכל מקרה, תהנו.

הו כן, תקופת החגים האמריקאית; ואיתה שלל מתכונים מזעזעים לאנשים שמנים שאוכלים כמו יהודים בליל הסדר, אבל על פני יותר זמן. הטורדאקן הוא הודו צלוי הממולא בברווז, שבתורו ממולא בעוף. כמובן עם שכבות של עסיס בין לבין.

מזעזע, טעים, ועולה כמאה דולר.